כ־30 כדי חרס שנחו על קרקעית הים ליד האי קקובה, בחופה הדרומי של טורקיה, עשויים להיות המטען של הספינה הטרופה העתיקה ביותר שידועה בעולם. הפרט שנוגע גם לנו: לפי ראש החפירה, פרופ׳ חבר האקאן אוניז מאוניברסיטת אקדניז, הצורה והחימר של הכדים אופייניים לכלי חרס מתקופת הברונזה הקדומה בעמק הירדן. כך אמר ל־The Art Newspaper. שר התרבות הטורקי, מהמט נורי ארסוי, אמר דברים דומים, ולפיהם הכדים יוצרו ככל הנראה בבתי מלאכה באזור.
הצוות מעריך שהספינה טבעה בערך בין 2700 ל־2400 לפני הספירה, כלומר לפני כ־4,500 שנה. אם התיארוך יחזיק, היא תקדים את הספינה שנמצאה ב־1975 ליד האי היווני דוקוס, שנחשבת בת כ־4,200 שנה ועד היום החזיקה בתואר.
חשבו שזה עוד ממצא עות׳מאני
הממצא לא נראה מרשים בהתחלה. לדברי אוניז, הצוות סבר תחילה שהכדים עות׳מאניים, ועוד ספינה אחת מתוך מאות שתועדו לאורך החוף הטורקי. המפנה הגיע כשמצא כלים דומים ועתיקים בהרבה בפרסום על ארכיאולוגיה מצרית.
העבודה עצמה הייתה איטית. לפי ד״ר קארין סובאדה, אגיפטולוגית מאוניברסיטת מקווארי באוסטרליה, שמשתתפת בתיארוך הכלים וכתבה על הממצא ב־The Conversation, הצוללנים עבדו כארבעה חודשים כדי לחלץ את החרס מתוך שכבות הבלוטי ים על המדרון הסלעי. סובאדה מעריכה שהספינה חיפשה מחסה מסערה ונחבטה בסלעים.
העץ לא נשמר. אוניז מייחס זאת לתולעת הספינות, רכיכה שאוכלת עץ, ומעריך שאורך כלי השיט היה כ־10 מטרים. בכמה מהכדים עדיין נשארו שאריות מהתכולה. סובאדה אומרת שאלה יכולים להיות שמן זית, יין או שרף עצים, והבדיקות עדיין לא הסתיימו. כלי מחורר שנמצא במקום, ועליו תשעה סימנים, הוביל את אוניז להשערה שעל הסיפון הכינו מוצרי חלב, אולי מעיזים שהפליגו יחד עם הצוות. בשלב זה זו השערה בלבד.
למה עדיין אי אפשר לקבוע
כאן צריך זהירות, בעיקר סביב התואר "העתיקה בעולם". הטענה מגיעה מצוות החוקרים ומשר התרבות הטורקי, ובלי עץ אי אפשר לתארך את הספינה בפחמן 14. התיארוך נשען על סגנון הכדים ועל השוואה לכלים דומים. דוח ראשוני פורסם ביולי בכתב העת Journal of Maritime Archaeology, אבל סובאדה עצמה מציינת שמאמר עם תוצאות העבודה טרם פורסם בכתב עת מדעי שעבר ביקורת עמיתים, ושהתיארוך עוד עשוי להשתנות.
גם המוצא של הכדים טרם הוכרע. סובאדה מנסחת זאת בזהירות: חלק מהכדים, או החימר שממנו נעשו, עשויים להגיע ממרכז עמק הירדן. לדברי אוניז, החוקרים בודקים את החומר ואת התכולה בשיטות של קרני רנטגן. הדיווחים גם לא אחידים בפרטים נוספים, כמו העומק המדויק של האתר ומספר הכדים שתועדו עד כה.
מה זה אומר לתושבי העמק
עמק הירדן, לא רחוק מעמק יזרעאל ומעמק המעיינות, מוכר בדרך כלל לקוראים כאזור חקלאי, לא כנקודת מוצא של סחר ימי. אם הבדיקות יאששו את הכיוון הזה, המשמעות היא שתוצרת או כלים מהאזור עשו דרך ארוכה מאוד כבר בתקופת הברונזה הקדומה, הרבה לפני שהיו כאן נמלים מודרניים או דרכים סלולות. המקורות לא נוקבים באתר מסוים בעמק הירדן ולא מציינים באיזו גדה מדובר, ולכן אי אפשר עדיין לקשור את הכדים ליישוב מסוים.
הסיפור הרחב יותר הוא של רשת סחר. סובאדה מזכירה שכתבים וממצאים מקברים במצרים מתעדים סחר דרך גבל שבלבנון, ושמצרים השיגה כסף ממכרות לאוריון שליד אתונה בסביבות 2600 לפני הספירה. לדעתה, לא סביר שאוניות מצריות עשו את כל הדרך הזאת בעצמן, וכלי שיט כמו זה מקקובה אולי היו חלק מרשת רחבה יותר. לפי הדיווחים, הצוות מתכנן עוד חפירות, שאמורות לתת תמונה ברורה יותר.
בתמונה: שרידי מבנה באי קקובה, שאינם קשורים לספינה.
