החרק הוא דבורת הדבש. מחקר חדש מאנגליה תיעד דבורי דבש שדוחפות ורודפות מאביקים אחרים על הפרחים, ומחקר ישראלי שנערך בשלוש שמורות טבע בצפון מצא פחות מגוון של דבורי בר באתרים הסמוכים למכוורות. כותבי המחקר הישראלי ממליצים להימנע מגידול דבורים אינטנסיבי בתוך שמורות טבע ובקרבתן.
93 שעות מול הפרחים
המחקר הבריטי פורסם השנה בכתב העת Ecological Entomology, והוצג בהודעה של אוניברסיטת אנגליה ראסקין. במשך שנתיים צפו החוקרים ב־93 שעות בסך הכול בפרחי פטל וקיסוס בחמישה אתרים בקיימברידג' ובסביבתה, כולם במרחק של עד 300 מטר ממכוורת. כל מפגש בין חרקים סומן כניצחון, הפסד או שיתוף של הפרח.
התוצאות: מאביקים אחרים התרחקו מדבורי הדבש ב־28% מהמפגשים על הפטל וב־36% מהמפגשים על הקיסוס. בלפחות חמישית מהמפגשים שדבורת הדבש ניצחה בהם, היא דחפה או רדפה פיזית את היריב. על הפטל, הכפלה של צפיפות דבורי הדבש נקשרה לירידה של 14% במספר הבומבוסים, ועל הקיסוס נקשרה נוכחות גדולה יותר של דבורי דבש למיעוט של דבורים יחידאיות ורחפות. התחרות על הפרחים נעשתה תכופה יותר בתנאים חמים.
רק מין אחד נצפה מתעמת בקביעות עם דבורי הדבש ולעתים אף מנצח: דבורת הקיסוס, מין יחידאי שאינו מקומי בבריטניה. לפי ההודעה, מטרת המחקר אינה להרתיע מגידול דבורים, אלא למצוא דרך שבה דבורי דבש ומאביקי בר יחיו זה לצד זה.
295 מינים בשלוש שמורות
כאן הסיפור מגיע אלינו. במחקר שפורסם בפברואר 2025 בכתב העת Apidologie בדקו חוקרים 56 אתרים בשלוש שמורות טבע גדולות בצפון ישראל. חלק מהאתרים היו צמודים למכוורות וחלקם רחוקים מהן יותר מקילומטר. בסך הכול תועדו 295 מיני דבורים, ובהם מינים שטרם תוארו במדע.
לפי תקציר המאמר, הקרבה למכוורות נקשרה למגוון נמוך יותר של דבורי בר. בין 41.7% ל־56.5% ממגוון המינים בשמורות התרכז באתרים הרחוקים מהמכוורות, והאתרים הקרובים והרחוקים חלקו פחות מינים מהצפוי. כותבי המאמר מזהירים שהפגיעה במגוון עלולה לשבש האבקה ולערער את יציבות המערכת האקולוגית.
מחקר ישראלי קודם, שפורסם ב־2009 ונערך ברמת הנדיב ובפארק הכרמל, הראה כיוון דומה: הצבה זמנית של כוורות הגדילה את ביקורי דבורי הדבש בפרחים והקטינה את ביקורי הדבורים היחידאיות המקומיות. כותביו תיארו זאת כראיה חלקית לתחרות, וציינו שההשפעה השתנתה בין מינים, צמחים ושנים.
10 ק"ג אבקה לכוורת
למה זה קורה? לפי מאמר של ד"ר אחיק דורצ'ין באתר מוזיאון הטבע של אוניברסיטת תל אביב משנת 2020, בישראל חיים כאלף מיני דבורי בר, ואף אחד מהם לא מייצר דבש. דבורי הדבש בארץ, לפי אותו מאמר, הן זנים חקלאיים מיובאים שאינם מסוגלים להתקיים בטבע בלי עזרת האדם.
המאמר מביא חישוב ממכוורת של 48 כוורות שנבדקה בחרמון באביב 2019: כל כוורת אוספת כ־10 ק"ג אבקת פרחים בשלושה חודשים, כלומר כ־480 ק"ג למכוורת. לפי החישוב שם, כמות כזו יכלה להזין יותר מחמישה מיליון צאצאים של דבורי בר בגודל ממוצע. שמו של דורצ'ין מופיע גם ברשימת כותבי המחקר מ־2025.
דוח של החברה להגנת הטבע, שדווח עליו ב־2017 באתר Al-Monitor, המליץ על רצועת הפרדה של שני קילומטרים לפחות בין כוורות לשמורות טבע. מהמקורות שקראנו לא עולה אם ההמלצה אומצה.
כמה הסתייגויות
המחקר הבריטי בחן שני צמחים בלבד בחמישה אתרים באקלים שונה מאוד משלנו, ואי אפשר להעתיק ממנו מספרים לישראל. גם המחקרים מהצפון מראים קשר בין קרבה למכוורות לבין מגוון נמוך יותר, וההמלצה בהם נוגעת לגידול אינטנסיבי בשמורות ובסמוך להן, לא לדבורים בכלל. מגדלי דבורים מספקים שירות האבקה לחקלאות, וגם המחקר הישראלי מציין זאת כאחת ממטרות הענף.
מה זה אומר לתושבי העמק
הדבש הוא חלק מהמיתוג של האזור, עם פסטיבל "חלב ודבש" שתוכנן בעמק למאי האחרון. ועדיין, בתקציר המחקר הישראלי לא נזכרים שמות השמורות, ואין בו נתונים על עמק יזרעאל או על הגלבוע, ולכן אי אפשר לדעת ממנו מה מצב דבורי הבר באזור. התמונה שבראש הכתבה צולמה בירושלים ומראה דבורת דבש ליד פרחי כליל החורש.
