מחקר שפורסם החודש באוניברסיטת תל אביב קובע שסל קניות קבוע בסופר התייקר בארבע השנים האחרונות בקצב מהיר כמעט פי 5 מבארבע השנים שלפניהן. לפי מדד המזון הרשמי של הלמ״ס, הפער בין אותן שתי תקופות הוא בערך פי 2 בלבד. שני המספרים נכונים, כי כל אחד מהם מודד דבר אחר, וההבדל ביניהם משנה את מה שאפשר להסיק מהם.
מה בדקו החוקרים
פרופ׳ איתי אטר והדוקטורנטית עדי עומר מהפקולטה לניהול ע״ש קולר עקבו אחרי 80 מוצרים פופולריים, בהם גם מוצרי ניקיון, בכ־700 סניפים של רשתות השיווק הגדולות. הנתונים הגיעו ממערכת פרייסז, שאוספת את המחירים שהרשתות מחויבות לפרסם לפי חוק המזון, והחישוב נעשה על מחיר ממוצע חודשי אחרי מבצעים. על המחקר דיווחו גלובס ו־ynet ב־11 באוקטובר.
בין ספטמבר 2022 לאוגוסט 2026 הסל התייקר ב־19.6% בחנויות השכונתיות, לעומת 4.3% בארבע השנים הקודמות. בקניות באינטרנט העלייה הייתה 19%, לעומת 4.1%, וברשתות הדיסקאונט 14.5%, לעומת 2.8%. גם הפער בין הרשתות עצמן גדול: בנתונים שפורסמו, העלייה בסניפים הפיזיים נעה בין 8.5% ברשת אחת ל־22.7% באחרת. באותה רשת שהתייקרה הכי הרבה, הסל עלה ב־231 שקל, לעומת 6 שקלים בלבד בארבע השנים שלפני כן.
למה המדד הרשמי יוצא אחרת
כפי שפורסם בגלובס, מדד מחירי המזון של הלמ״ס עלה בכ־6.9% בתקופה הראשונה ובכ־14% בשנייה, עד יולי 2026. כלומר קצב כפול, לא מחומש. ההבדל נובע בין השאר מהשיטה: המדד הרשמי משקלל מוצרים לפי ההוצאה של משקי הבית, ואילו המחקר עוקב אחרי סל קבוע בלי לשקלל כמויות, ולכן הוא לא רואה מי שעבר בינתיים למותג זול יותר או לתחליף.
יש גם ההקשר הכללי: לפי אותו פרסום, מדד המחירים לצרכן עלה בתקופה שנבדקה בכ־12.5%, כך שחלק ניכר מההתייקרות משקף אינפלציה כללית. וכדאי לזכור ש״פי 5״ מתייחס לקצב העלייה. המחירים עצמם לא הוכפלו פי חמישה, והעלייה המצטברת היא של 15% עד 20%.
הנתון שלא מסתדר
כאן מגיע החלק המעניין ביותר. לפי נתוני הלמ״ס שמובאים בפרסום, מחירי המזון אצל היצרנים עלו בכ־12% בארבע השנים הראשונות ורק בכ־2% באחרונות. כלומר היחס התהפך: דווקא כשמחירי היצרן כמעט לא זזו, המחירים לצרכן זינקו. החוקרים מציינים גם שהתחזקות השקל וירידת מדד המזון העולמי מהשיא של 2022 היו אמורות למתן את ההתייקרות.
החוקרים מונים גורמים שדחפו מחירים למעלה, כמו מע״מ, ארנונה, מים, חשמל ומוצרים בפיקוח, אבל לדעתם אלה לא מסבירים לבדם עלייה רוחבית כזאת. הם סבורים שחברות מנצלות תקופות שבהן תשומת הלב הציבורית נתונה למקום אחר. זו פרשנות שלהם: המחקר לא מפריד כמה מהעלייה נובע מכל גורם.
בענף יש מי שרואה זאת אחרת. לפי ynet, קמעונאי שעיין במחקר ושמו לא נמסר טען שהוא מתעלם מהעלייה החדה בעלויות השכר, וציין שמוצרים רבים דווקא הוזלו, ובהם שמן זית, דגים קפואים, חד פעמי וטונה.
מה קרה על המדף
הדוגמה הבולטת היא חפיסת שוקולד חלב של 100 גרם, שעלתה בחנויות השכונתיות מ־5.21 שקלים ל־9.26 שקלים, עלייה של 77.9%. ברשתות הדיסקאונט אותה חפיסה עברה מ־4.93 ל־7.77 שקלים. אריזת בורקס גבינה של 800 גרם עלה בחנויות השכונתיות בכ־31%, וצנצנת קפה נמס של 200 גרם בכ־26%, אחרי ארבע שנים שבהן מחירה כמעט לא זז.
מה זה אומר לתושבי העמק
בנתונים שפורסמו אין פילוח לפי אזורים, ולכן אי אפשר לומר מה קרה בסניפים בעפולה או ביישובי העמק. מה שכן עולה מהם הוא שהפער בין פורמטים ובין רשתות גדול: יותר מחמש נקודות אחוז בין שכונתי לדיסקאונט, ופערים גדולים יותר בין רשת לרשת. פרופ׳ אטר מציין שהעומס כבד במיוחד על משפחות עם הכנסה נמוכה, שמוציאות חלק גדול יותר מההכנסה על מזון.
המידע כללי ואינו מהווה ייעוץ פיננסי. לפרטים על זכויות צרכנים פנו לרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן.
