המבחן הוא קולות של פעוטות. חוקרים בהובלת אוניברסיטת תל אביב נתנו למודלים של בינה מלאכותית הקלטות של ילדים קטנים שעדיין לא פיתחו דיבור מלא, כשהם במצוקה, קוראים לאמא או לאבא או מבקשים אוכל, וביקשו מהמודלים למיין אותן. אף מודל לא מיין את ההקלטות לפי המשמעות שלהן. מכאן נולדה השאלה הלא נוחה: אם הכלים האלה מפספסים את מה שבני אדם קולטים אצל ילד, כמה אפשר לסמוך עליהם כשהם "מפענחים" עטלף או לווייתן?
למה דווקא פעוטות
נעשים לא מעט ניסיונות להיעזר בבינה מלאכותית כדי לפענח את התקשורת של עטלפים, לווייתנים, ציפורים ובעלי חיים נוספים. כדי לבחון את הכלים האלה, החוקרים פנו למערכת קולית אחרת.
כך מסבירה אוניברסיטת תל אביב: בניגוד לקריאות של בעלי חיים, את הכוונה שמאחורי הקולות של פעוטות בני אדם יכולים להבין, לפחות באופן חלקי. זה הופך אותם למעין מבחן בקרה, שבו אפשר להשוות בין מה שהמודל עשה לבין מה שהקול אמר.
מה קרה במיון
ההקלטות עובדו בשלוש דרכים: בשיטה אקוסטית קלאסית ובשתי רשתות נוירונים עמוקות, אחת שאומנה על קולות של בעלי חיים ואחת שאומנה על דיבור של מבוגרים. הרשתות העמוקות עשו עבודה טובה יותר מהשיטה הקלאסית, אבל גם הן לא חילקו את הקולות לפי המשמעות.
לפי תיאור המחקר, קולות עם מסרים שונים נפלו לפעמים לאותה קבוצה, וקולות עם אותו מסר הופרדו זה מזה. המודלים גם לא זיהו איך רצף של קולות נעשה דחוף יותר ויותר, הבחנה שמאזינים אנושיים עושים בקלות.
הסיבה, לטענת החוקרים, יסודית: המודלים מגיבים לתכונות הפיזיקליות של הצליל, ולא למשמעות שהמאזין מייחס לו. שני קולות יכולים להישמע דומים ולומר דברים שונים, ושני קולות שונים יכולים לומר אותו דבר. רוב המחקרים ממיינים לפי דמיון אקוסטי, ולכן, לפי החוקרים, התמונה שמתקבלת מהם עלולה להטעות.
אז מה כן צריך
החוקרים לא מציעים לוותר על הכלים. לדבריהם, פענוח אמין יחייב לשלב אותם עם תצפיות בהתנהגות, עם ניסויים שבהם משמיעים לבעלי החיים קולות ובודקים איך הם מגיבים, ולעיתים גם עם מדידות של פעילות המוח. לכל מין יש עולם תפיסה משלו, ולכן לא מספיק לנתח את הצליל. צריך לבדוק איך המקבל שומע אותו ומה הוא עושה בעקבותיו.
"המחקר שלנו מראה שצריך להתייחס להבטחות האלה בזהירות", אמר פרופ' יוסי יובל מאוניברסיטת תל אביב, אחד מכותבי המחקר. לדבריו, בינה מלאכותית היא כלי חזק, אבל היא לא תחליף לנקודת המבט של בעל החיים עצמו.
המחקר, שפורסם בכתב העת Current Biology, נכתב על ידי מור טאוב, ענבל ארנון, עמיעל אילני, מירים קנורנשילד, יואב רם ויוסי יובל, עם שותפים מאוניברסיטת תל אביב, מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת אדינבורו וממוסדות מחקר בברלין.
מה זה אומר למי שמחכה לתרגום
המחקר לא בדק אפליקציות שמבטיחות לתרגם נביחות או יללות, ואי אפשר להסיק ממנו ישירות עליהן. הוא כן נותן שאלה טובה לשאול בכל פעם שמתפרסמת כותרת על "פיצוח שפת החיות": האם החוקרים בדקו איך בעל החיים מגיב לקול, או רק מצאו דפוס בצליל? לפי החוקרים, אלה שני דברים שונים.
