הסימן מספר שהנטופים, שחיו כאן לפני כ־15 אלף עד 12 אלף שנה, התחילו לקצור דגני בר כשהם עוד חצי בשלים, לפני שהזרעים נשרו מעצמם. לפי מחקר בהובלת אוניברסיטת חיפה, שיטה כזאת מחייבת לשמור חלק מהיבול לזריעה בעונה הבאה. החוקרים רואים בכך צורה מוקדמת של גידול דגנים, בין אלף ל־4,500 שנה לפני שהופיעו הדגנים המבויתים.
מה נבדק במיקרוסקופ
המחקר, שפורסם בכתב העת Scientific Reports והוצג בהודעת האוניברסיטה באוגוסט, נשען על 158 להבי מגל מצור: 90 ממרפסת מערת הנחל שבכרמל ו־68 מהאתר סליביה 1 שבעמק הירדן. הצוות, בראשות ד"ר איריס גרומן־ירוסלבסקי, ראש המעבדה לחקר שחיקה במכון זינמן לארכיאולוגיה, בחן את הלהבים בהגדלה של עד פי 200.
עד עכשיו, לפי האוניברסיטה, השימוש בלהבים האלה לקציר לא היה ודאי, כי נמצאו מעט שרידי דגנים מהתקופה. הפעם הוצגה תשובה חד־משמעית יותר: בכל 158 הלהבים נמצאה שחיקה שמתאימה לקציר דגנים.
כדי לדעת מה השחיקה מספרת, החוקרים ערכו 17 ניסויים עם 22 מגלים משוחזרים, וקצרו דגני בר בדרגות בשלות שונות במקומות שונים בארץ. את דפוסי השחיקה שהתקבלו השוו ללהבים העתיקים.
שני אתרים, תמונה שונה
במערת הנחל הלהבים התחלקו כמעט שווה בשווה בין קציר של דגנים חצי בשלים לקציר בשלב מתקדם יותר. בסליביה 1 התמונה אחרת: כ־65% מהלהבים מתאימים לשלב המתקדם וכ־32% לחצי בשל. לפי החוקרים, העונה נמשכה כמה שבועות, והחלה בדגנים חצי בשלים.
כמחצית מהלהבים הראו סימני שימוש ממושך, וחלקם הושחזו תוך כדי העבודה. הניסויים מלמדים, לפי החוקרים, שהמגל שימש לא רק לחיתוך: בעזרתו גם הפרידו את חלקי השיבולת והוציאו את הגרגירים.
למה קציר מוקדם מוביל לזריעה
ההיגיון פשוט. דגן בר מפזר את זרעיו לבד כשהוא מבשיל, וכך הוא מתחדש בשנה הבאה. מי שקוצר לפני כן מותיר פחות זרעים באדמה. כדי שהיבול לא יצטמצם משנה לשנה, טוענים החוקרים, היה צריך לשמור חלק מהזרעים ולזרוע אותם. לדבריהם, הנטופים גם ידעו לזהות זנים שהזרעים שלהם לא נושרים, בדומה לדגנים המבויתים של היום, ולנצל אותם.
מה עדיין לא הוכח
הזריעה עצמה היא מסקנה של החוקרים, שמבוססת על השחיקה ועל הניסויים. הודעת האוניברסיטה לא מתארת מאגר זרעים שנמצא. גם גרומן־ירוסלבסקי מדגישה שלא מדובר עדיין בחקלאות המבוססת של התקופה הנאוליתית. קראנו את הודעת האוניברסיטה ואת תקציר המאמר, ולא את נוסחו המלא.
מה זה אומר לתושבי העמק
המחקר לא בדק אף אתר בעמק יזרעאל, ואין בו קביעה על מה שקרה בשדות שלנו. האתר הקרוב אלינו הוא מערת הנחל, בשמורת נחל מערות שבכרמל. בתמונה כאן נראה חלקה הפנימי של המערה, ולא המרפסת שבה נמצאו הלהבים. מי שרוצה לבקר בה, כדאי שיבדוק לפני היציאה את שעות הפתיחה מול רשות הטבע והגנים.
