מתחת לאור אולטרה סגול, סלמנדרת האש האירופית זוהרת. הבטן הצהובה וצידי הגוף שלה פולטים אור בגוון טורקיז, ירקרק־תכלכל, שעין אדם לא רואה בלי פנס מיוחד. כך מצאו חוקרים מספרד ומגרמניה, במחקר שפורסם השנה בכתב העת Royal Society Open Science וחזר השבוע לכותרות באתרי המדע. לפי מכון מקס פלנק לאקולוגיה כימית, זו העדות הראשונה לתופעה אצל המין הזה, אחד הדו־חיים הנחקרים ביותר באירופה.
"מרתק שמין שנחקר כל כך הרבה עדיין מסתיר תופעות לא ידועות כמו זו", אמר החוקר הראשי, ברנט בוריאל־קרנסה ממוזיאון מדעי הטבע של ברצלונה. במחקר השתתפו גם המכון לביולוגיה אבולוציונית בברצלונה ומכון מקס פלנק בעיר ינה שבגרמניה, במסגרת פרויקט לשימור דו־חיים בקטלוניה.
האור מגיע מהרעל
הדבר המפתיע ביותר הוא המקור של הזוהר. לפי החוקרים, הוא נובע בעיקר מבלוטות העור ומההפרשות שלהן, אותן הפרשות רעילות שבהן הסלמנדרה מתגוננת מפני טורפים. דפוס הזוהר תואם את מיקום הבלוטות, וההפרשות ממשיכות לזהור יותר מ־24 שעות אחרי שהשתחררו. בהודעת המכון נכתב שגם בדם של הסלמנדרה נמצאו חומרים זוהרים, סימן לכך שהם מפוזרים בכל הגוף.
כדאי להבחין בין שתי תופעות: הסלמנדרה לא מייצרת אור בעצמה, כמו גחלילית. היא בולעת אור אולטרה סגול, שאינו נראה לנו, ופולטת אותו מחדש בצבע שאפשר לראות. איזה חומר בדיוק אחראי לכך, עדיין לא ידוע. לפי החוקרים, הם נמצאים בשלב של זיהוי כימי של כמה חומרים מועמדים.
למה לזהור בלילה
החוקרים מדגישים שהתפקיד של הזוהר עדיין לא הוכח, ומציעים כמה השערות. האחת היא תקשורת: עזרה לסלמנדרות לזהות זו את זו בלילה או בצמחייה סבוכה, ואולי גם בבחירת בן זוג. לפי החוקרים, באור של ירח מלא יש יחסית יותר קרינה אולטרה סגולה וסגולה מאשר באור יום, וזה עשוי להבליט את הכתמים בלילות כאלה. ההשערה השנייה היא אזהרה: הצבעים הבוהקים של הסלמנדרה כבר משמשים שלט "אל תיגע" לטורפים, והזוהר עשוי לחזק אותו. מרטין קלטנפות', מנהל מחלקה במכון מקס פלנק, אמר שלזוהר יש כמה מאפיינים שמרמזים על תפקיד בתקשורת.
ומה עם הסלמנדרה של הכרמל והגליל
המחקר נעשה על סלמנדרת האש האירופית, שמוגדרת "פגיעה" ברשימה האדומה של האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע. בישראל חיה קרובת משפחה שלה, הסלמנדרה הכתמנית, והיא זו שמופיעה בתמונה, שצולמה בתל דן. החוקרים לא בדקו אותה, ולכן אין לדעת אם גם היא זוהרת.
הסלמנדרה הכתמנית נמצאת בישראל בקצה הדרומי של תפוצתה: בגליל העליון והמערבי, באזור תל דן וברכס הכרמל, לא רחוק מהעמק. היא פעילה בעיקר בלילה ומסתתרת ביום, ובחורף, כשהגשמים ממלאים את השלוליות והבריכות העונתיות, הנקבות משריצות בהן זחלים. בישראל היא מוגדרת מין בסכנת הכחדה ומוגנת בחוק, ואסור לאסוף אותה או להחזיק בה בלי היתר של רשות הטבע והגנים. בין האיומים עליה נמנים כבישים, זיהום של מקורות מים בחומרי הדברה ודגים טורפים שהוכנסו לבריכות ואוכלים את הזחלים.
מי שייתקל בה בטיול חורפי בכרמל או בגליל, אחרי הגשמים הראשונים, מוזמן להסתכל מקרוב ולהשאיר אותה במקומה. ואולי, יום אחד, מישהו גם יבדוק מה קורה כשמאירים עליה באור הנכון.
