מה שנראה לדולב פבריקנט, דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב, כמו ענף קטן בתוך גוש ענבר, התברר כזנב של לטאה בן כ־99 מיליון שנה. לפי המחקר, שפורסם בכתב העת Palaeontologia Electronica והאוניברסיטה דיווחה עליו השבוע, הסימנים מצביעים על כך שהלטאה השילה אותו בעצמה. החוקרים מציגים אותו כעדות המאובנת הישירה הראשונה לתכסיס ההגנה הזה אצל בעל חוליות.
בתמונה: זנב שנשר מלטאה בת ימינו, לא המאובן עצמו.
למה עד היום לא הייתה הוכחה
השלת הזנב היא אחת מהתנהגויות ההגנה המוכרות אצל לטאות, אבל קשה למצוא לה עדות בסלע. לפי המאמר, הטענות הקודמות נשענו על סימנים בעצמות, כמו מישורי שבירה בחוליות הזנב וזנבות שנראו כאילו צמחו מחדש. סימנים כאלה מלמדים לכל היותר שהחיה הייתה מסוגלת להשיל זנב, לא שזה קרה בפועל. החוקרים אף מפנים למחקרים שלפיהם עצמות לבדן עלולות להטעות בשאלה הזאת.
מה הסריקה ראתה
הענבר מגיע מעמק הוקאונג שבמדינת קצ'ין, בצפון מיאנמר, ורוחבו 18 מילימטרים בלבד. הוא עכור, והמיקרוסקופ הרגיל לא הספיק. במכון וולקני סרק אותו ד"ר אחמד נאסר במיקרו־CT, שיטה שבונה תמונה תלת־ממדית מצילומי רנטגן מזוויות רבות, וכך אפשר היה לראות פנימה בלי לחתוך את הגוש.
בנקודת הניתוק התגלתה טבעת של רקמת שריר בצורת טריז. לפי החוקרים, מבנה כזה נוצר אצל לטאות בנות ימינו כשהשרירים מתכווצים בזמן השלת הזנב. הם השוו אותו לזנב שהשילה לטאה בת זמננו ממשפחת החומטים, והשבר עצמו היה נקי וסימטרי יחסית, בלי הקרעים האופייניים לפציעה מקרית. שבר אחר, באמצע הזנב, מיוחס לדברי החוקרים לטורף או לנזק מאוחר יותר, ולא להשלה.
מה עדיין לא יודעים
לא ידוע מה קרה באותו רגע. החוקרים מציעים שני תרחישים: לטאה שנדבקה לשרף ונמלטה בלי הזנב, או טורף שתפס אותה ואיבד את הזנב שנחת על השרף. גם לא ידוע אם הלטאה ניצלה ואם צמח לה זנב חדש. ההשערה שהגנים הקשורים לצמיחה מחדש קיימים כבר 99 מיליון שנה היא, לפי המאמר עצמו, הסקה ולא ממצא ישיר.
גם זהות הלטאה לא ברורה: בלי גולגולת ושלד אי אפשר לקבוע את שיוכה, והחוקרים מעדיפים בזהירות שתי קבוצות: אחת שכוללת את הלטאות האמיתיות, ואחרת שכוללת את הוורנים. ועוד הסתייגות אחת: ענבר ממיאנמר נתון לביקורת בשל קשר נטען לסכסוך מזוין באזור, וכתבי עת מסוימים מסרבים לפרסם מחקרים שמבוססים עליו, כפי שצוין ב־IFLScience. לפי המאמר, הגוש נרכש כחוק ב־2022 בערוצים מסחריים, הספק אישר בכתב שמקורו מלפני 2017, והוא שמור היום במוזיאון הטבע על שם שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב.
מה זה אומר לתושבי העמק
התכסיס הזה לא נשאר בענבר. לטאה זריזה, שלפי מדריך הטבע של אתר טיולי היא מהנפוצות בארץ וחיה גם על קירות בתים, בורחת למסתור ומנתקת את זנבה כשהיא מותקפת. לפי אנציקלופדיית המכלול, אצל לטאות רבות שריר טבעתי מתכווץ אחר כך סביב העורק שבזנב ומצמצם את הדימום, ומינים מסוימים מצמיחים זנב חדש בתוך שבועות או חודשים, לרוב קצר יותר ועם סחוס במקום עצם.
ויש גם קשר מקומי לקבוצה שעשויה להיות זו של הלטאה מהענבר. ב־2019 דווח בוואלה על לטאה ירוקה, הגדולה והצבעונית במשפחת הלטאות בישראל, שנמצאה בקיבוץ שער העמקים ושוחררה בשמורה הסמוכה, כעשור אחרי התצפית המוכרת הקודמת, במכללת אורנים. עדכון חדש על מצבה באזור לא מצאנו.
